תחקיר 13 - חיי היומיום בכפר חירבת אל-לוז שבהר איתן

תאור אורח החיים בכפר חירבת אל-לוז כפי שמשתקף מתוך: ראיון שנערך עם חאג' עארף אסמאעיל בזרקא ירדן, חילופי דואר אלקטרוני עם מוראד ח'לף מעמאן, שיחה עם ראזי אל-לאוזי מעין ראפה, דוח המודיעין של הש"י, וספרות מחקרית על התקופה

הסטוריה של הכפר
העדות המוקדמת ביותר על קיום הכפר היא משנת 1668 במסמך שנשתמר בארכיב של בית הדין השרעי בירושלים המתאר את רצח המוכס הטורקי ואת המשפט שהתקיים לרוצחיו מחירבת אל-לוז. (ראה תחקיר 2)
בשנים שלאחר מכן התקיימו מפקדים שמנו את תושבי הכפר.
המפקד הראשון המתועד של סוצ'ין ב1870 ולאחריו מפקדים בריטיים. י
ניכר גידול מתמיד במספר התושבים לאורך השנים. י

הכפר
החלק הישן היה בצד המזרחי, בשנות ה40 התרחב הכפר לכיוון השלוחה ממערב. י
בשנת 1948 התגוררו בחירבת אל-לוז כ500 תושבים. י
הכפר התחלק לשתי חמולות, חמולת שכלה וחמולת יחיא
לכפר היו שני מוכתארים שפעלו במשותף, נמר אחמד נמר מחמולת שכלה, ועלי ענכיר מחמולת יחיא. י
הבתים היו מרוחקים זה מזה. ליד הבית היה בדרך כלל בוסתאן קטן וסביבו גדר אבנים, כמו הבית הטיפוסי שבתמונה


כפרים שכנים
הכפר הקרוב ממזרח היה סטאף, אחריו צובא וכסלא, מדרום היה קאבו, ממערב עקור.

רכבים
בכפר הייתה רק משאית אחת בבעלותו של נמר אחמד נימר

חנויות
בכפר הייתה רק חנות אחת בצד המזרחי של הכפר

חדרי אירוח (סאח'ה)
היו שני חדרי אירוח בכפר אחד לכל חמולה, שם אירחו אורחים שבאו מחוץ לכפר, שם נערכו חתונות, ושם היו מתפללים ונפגשים בחגים.

רדיו
היו שני מכשירי רדיו בכפר אחד אצל כל אחד משני המוכתארים.

עץ החרוב במרכז הכפר
עץ החרוב הגדול במרכז הכפר היה מקום מפגש לתושבי הכפר, נקרא "ח'רובת אלקוט", כלומר – עץ החרוב למאכל. שם התאספו הגברים בתום יום העבודה לשירה וסיפורים עד שעות הלילה. בצל העץ היו מחכים למי שהיה אמור לחזור מירושלים.
בצילום נראה עץ החרוב העתיק, שאומנם נפל מכובד משקלו אך שרד עד היום.

בית ספר
בית הספר היה במבנה של חדר אחד שנבנה בשנת 1940
המורה היה ממשפחת אדהם. למדו בו רק הבנים של הכפר עד כיתה ד'.
בית הספר היה משותף לחירבת אל-לוז ולסטאף
אחרי כיתה ד' הלכו ברגל לעין כרם להמשך לימודים

לוחמים
אבו-טביח היה מראשי הלוחמים בכפר שפעלו תחת פיקודו של עבדל קאדר אל-חוסייני
הוא פעל בין היתר באזור באב אל-ואד (שער הגיא) במארבים לרכבים
ביום בו נהרג עבדל קאדר אל-חוסייני בקסטל, הוא היה לידו והצליח להמלט ללא פגע
כאשר חשד שמוכתאר הכפר צובא משתף פעולה עם היהודים הוא שרף את ביתו
בתקופות שהיה חשש שהכפר יותקף התקיימה תורנות שמירה בפאתי הכפר
מהגרף של חלוקת התושבים לפי גיל ניתן להניח שבכפר היו לכל היותר 50 גברים בגיל המתאים להשתתף בלחימה
מתוך דוח המודיעין של הש"י ידוע שבכפר היו 20 רובים

מים
לכל משפחה או שתיים היה בור מים ליד הבית שאסף את מי הגשמים.
בואדי ליד השדות נבע עין אל-קף ששימש להשקיית השדות
מי המעין הוזרמו לבור מים במשך הלילה. כדי לחלק את המים שוה בשוה בין המשפחות היו מכניסים מקל מדידה עם סימונים עליו לבור ומזרימים לכל חלקה את מנת המים שלה, עד לקו הסימון.

מקומות קדושים
היו שלושה מקומות קדושים, שיח אחמד מזרחית לכפר שם היו שלושה חדרים ובאחד מהם היה הקבר, שיח סלמייה דרומית לכפר, רג'אל מערבית לכפר שם היה רק חדר ללא קבר.
על קבר שיח אחמד היה כיסוי בד גדול. היו מדליקים נרות ומתפללים. בשעת סיכסוך שבו היו צריכים לברר את האמת היו הולכים לקבר השיח להשבע.

חקלאות
ענבי חירבת לוז היו מפורסמים בירושלים בטעמם המשובח
הגפנים בחרבת אל-לוז המשיכו לתת פרי מספר שבועות לאחר סיום העונה, זאת כנראה בגלל גידולים על אדמת הגיר הרך שהיה ספוג מים במשך כל הקיץ. י

גידלו עצי פרי - שקדים, זיתים, משמשים (משמש מורכב על שקד)
גידולי שדה - שעורה, שומשום, דורה וחיטה. י

גמלים
היו ארבעה חמישה גמלים בכפר, בעיקר בבעלותו של אבו סאלח, שימשו לנשיאת משאות. י

משק חי
עדר גדול של עזים היה לאברהים צלאח ולאחרים היו כבשים ומעט פרות.

נגר הכפר
אבראהים ג'נדיה ממשפחת יחיא, היה מכין את מוטות העץ למחרשות הכפר.

בנאים
הכפר היה ידוע בסתתי האבן, מחצבות אבן ובבנאים המומחים. י

משחקי ילדים

.הילדים היו משחקים משחק בשם "דחלה" עם כדור עשוי בד מלא בגרביים בועטים ברגל או עם מקל

בית הקברות

בית הקברות היה ממזרח לכפר. רק הגברים הורשו להשתתף בטקסי הקבורה. היו מניחים מצבת אבנים על הקבר כנהוג בסעודיה. י

עזיבת הכפר

ביולי 1948 מיד אחרי כיבוש צובא הסמוכה עזבו תושבי חירבת אל-לוז את הכפר כאיש אחד. הם לקחו עימם מה שיכלו לשאת ברגל או על בהמות משא. את זקנת הכפר סארא חליל נשאו על הגב. הם השתכנו בכפרים הסמוכים ואחר כך המשיכו בנדודיהם לעבר יריחו ולאחר מכן לירדן. י

קישורים להרחבה
וידאו בערבית של ראיון עם חאג' עארף אסמאעיל, מזרקא ירדן
תרגום לעברית ע"י אילנה קצבמן, של הראיון עם חאג' עארף אסמאעיל, מזרקא ירדן
תחקיר 11 - פרק מתוך דוח המודיעין של הש"י

דוח האו"ם מפקד בריטי משנת 1945 של תושבי הכפרים, בחרבת אל-לוז נמנו 450 תושבים. י

ספר: רות קרק, מיכל אורן-נורדהיים, ירושלים וסביבותיה 1800 – 1948 הוצאת אקדמון תשנ"ה